" לדפוק את הקופה הציבורית זה חלק מהמשחק. לצערנו אנחנו במשחק של מי דופק את מי יותר חזק "
המדינה שלנו משקיעה משאבים חסרי תקדים בשביל להילחם בהון שחור. מספיק לראות את ההבדלים בענישה כדי להבין את זה: אם הורשעת במקרה של אלימות חמורה לרוב תסיים עם עבודות שירות, אולם אם תעלים מס של מיליון שקל אתה תמצא את עצמך בכלא.
לדפוק את הקופה הציבורית זה חלק מהמשחק. לצערנו אנחנו במשחק של מי דופק את מי יותר חזק, ועבור אלו שעובדים הרבה ונשארים בסופו של דבר עם מעט ביד, התחושה לא אחת היא שאין ברירה.
אלא שבעוד שעצורים בכל תחום אחר משתחררים על תנאי וחוזרים לחיות את חייהם – הלקוח שלי חוזר הביתה מהמעצר – אבל העסק שלו לא חוזר לתפקד: החשבונות שלו מוקפאים ועמם האישורים לניהול עסק, ציוד ומחשבים מחולטים, והמידע על המעצר שלו מוצא את דרכו אל הלקוחות שלו, שממהרים לנטוש. וכך משאירה אותו המדינה ללא יכולת להתפרנס, ומאלצת אותו להיכנע לתכתיביה.
כמי שרואה באופן יומיומי איך המשחק הזה עובד, את הכוח שנותנת לעצמה המדינה, ואת הנטייה להפוך אדם שסומן על ידה למוקצה – זה מה שנותן לי מוטיבציה. אני מתעב את האגרסיביות הזו של המדינה, בעיקר לאור העובדה שבמרבית המקרים מדובר באנשים נורמטיביים שעשו טעות. אין ספק שיש משמעות לפגיעה בקופת המדינה, אבל חוסר הפרופורציה בין עבירות מס וניירות ערך לבין עבירות חמורות פי כמה הוא משווע. כסף זה לא האלוהים החדש – הפכו אותו להיות האלוהים החדש שלנו.
אני לא אספר לכם כאן איפה למדתי ובמה התמחיתי כי זה לא מה שרלוונטי. בתחום העיסוק שלי, ידע ומתודולוגיה הם רק התנאים ההתחלתיים. המשחק האמיתי מתרחש במקומות שהם הרבה מעבר לכותלי בית המשפט.
עורכי דין נוטים לפעמים להתחבא מאחורי סעיפי חוק ופסיקות, אולם בתחום הייחודי של מיסים וניירות ערך, נדרשת אסטרטגיה שהיא הרבה מעבר להתנהלות משפטית קונפורמיסטית. באופן אישי, אני לא רואה כל בעיה לעשות כל מה שנדרש כדי למצוא את הצדק וההוגנות, למול הגישה שמציגה המדינה.
כלים משפטיים הם חלק מהעניין, אולם לצידם נדרשת התנהלות בינאישית חכמה. היא דורשת הבנה גבוהה באנשים, ויכולת לנתח סיטואציות ולנהל קרב חכם, מחושב ומתוחכם מול גוף שעיקר הכוח והסמכות נמצאים אצלו.
אותם הכלים באים לידי ביטוי גם בפן האישי – בעבודה מול הלקוחות שלי. אני לא מאמין בגינונים או בשפה גבוהה כדי לייצר תדמית או אימפקט מסוימים על הצד שממול. להיפך, אני מאמין באמת הפשוטה, בכנות ישירה ובעוצמה שקטה ונוכחות, שמאחוריהן ניסיון חיים וניסיון מקצועי עשיר, ומביא איתי דרייב להילחם את המלחמה של כל אחד מלקוחותיי כאילו הייתה זו המלחמה האישית שלי. ובמלחמה, כמו במלחמה, אנחנו נדע מתי ואיך להיכנס מהחלון, אבל גם לשבור את הדלת כשצריך.
את המערכה שלנו אנחנו מנהלים מול רשות שכל הכוח נמצא בידיים שלה, אבל בסופו של דבר היא מורכבת מפקידים, שהם יצורים אנושיים שמונעים מאילוצים ומניעים שונים. ברגע שמבינים את העובדה הזו לעומק, אפשר להשתמש בה לטובתנו.
מדובר במלחמת התשה אולם לא בקרב אבוד: כשם שלמדינה יש כלים להפעיל עליך כוח, גם לי כעו"ד שלך יש כלים להפעיל מולה – מהסוג שמייצר לחץ על המערכת, מערער אותה ונוגע בנקודות שכואבות לה במטרה לגרום לה לוותר ולעבור לתיק הבא.
אחת הנקודות שאני מזכיר ללקוחותיי לאורך כל הדרך היא שכמו בכל מלחמה, עוד לפני הטקטיקות והאסטרטגיות הניצחון מתחיל בלב: באורך רוח ובאומץ. יש רגעים מאתגרים שדורשים לדעת להרים את הראש ולא להישבר, ויש רגעים שבהם המדינה מתנהלת בדרכים לא לגיטימיות שמביאות אותך לסערת רגשות – וצריך להישאר מפוקסים ולהגיב נכון.
זה אומר לדעת לקרוא את האנשים והמפה ולהבין איזה טקטיקה לבחור, לעשות שימוש באינטליגנציה רגשית כדי לקרוא סיטואציה, להבין מה עובר עכשיו בראשו ובליבו של הצד השני ואיך אפשר להשתמש בזה כדי להניע אותו לכיוון שאנחנו צריכים. וזה אומר להשתמש בחכמה השקטה של לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק, מתי לזרום ומתי לשבור את הכלים.
ההתמחות שלי היא מסמכים וחוזים אבל יותר מהכל אני איש של כבוד. אני מאמין שלחיצת יד ומילה מחייבות אותנו יותר מכל חוזה שקיים.
כחלק מכך, אחד הדברים שהכי חשובים לי הוא האמון. אני לא אוהב שהמדינה משקרת, אני לא אוהב תובעים שלא מדייקים, ואני לא אוהב שמסלפים דברים שלי, ובאותה מידה אני סולד משקרים ומתחושה של חוסר אמון. לתפיסתי, בלי האמון אין שום דבר לנהל מערכת יחסים כלשהי עם אדם.
הכוח והדרייב שלי בעבודה מול הלקוחות שאני מלווה מגיעים ממקום פנימי, של כעס כלפי המדינה ששמה בעדיפות עליונה את עצמה ואת הקופה הציבורית, על חשבון מי שנושאים בעיקר הנטל של למלא אותה. מהמקום הזה, אני מבין באופן אישי כל אחד מהלקוחות שלי, והרבה מעבר לייצוג המשפטי שלהם, אני מלווה אותם באופן אישי לכל אורך התהליך.